תשלומי ועד הבית נועדו לכסות את ההוצאות של אחזקת הבניין המשותף וניהולו התקין.
התשלומים מתחלקים בין בעלי הדירות ונקבעים לפי היחס שבין שטח רצפת הדירה לשטח כלל הרצפות של הדירות בבניין (אלא אם כל הדיירים הסכימו על חישוב שייעשה באופן שונה)
בעל דירה אינו יכול לסרב לשלם את תשלומי ועד הבית, כולם או חלקם
תשלומי ועד הבית נקבעים על-ידי הועד ומיועדים לכסות את ההוצאות הנדרשות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף –
- הוצאות ותיקונים שוטפים כגון:
- ניקיון וסיוד של הכניסה, חדר המדרגות, המחסן, המקלט והמתקן לפחי האשפה.
- אחזקת הגינה.
- תשלום עבור החשמל בכניסה, בחדר המדרגות, במקלט ובמחסן.
- הוצאות עבור ההסקה המרכזית (אחזקת המתקן, הזנתו בסולר, תיקונים בצנרת).
- הפעלה ותיקונים של המעלית.
- הוצאות חריגות כגון: צביעת הקירות החיצוניים, החלפת תיבות הדואר וכו'.
קביעת תשלומי ועד הבית
- בהתאם לחוק, כל דירה משלמת בהתאם ליחס שבין שטח רצפת הדירה לשטח כלל הרצפות של הדירות בבניין.
שטחה של דירה בבית משותף הוא 80 מ"ר. שטח כלל הדירות בבניין הוא 800 מ"ר. שיעור ההשתתפות של בעל הדירה בהוצאות הוא לפי יחס של 80/800, כלומר עשירית (10%).
- בעלי הדירות בבניין רשאים לקבוע באסיפה כללית כי שיעור ההשתתפות בתשלומי ועד הבית יחושב באופן שונה (למשל לפי מספר החדרים בדירה, או באופן שווה בין כל הדירות ללא קשר לגודלן), בתנאי שכל בעלי הדירות הסכימו לכך (סעיף 62 לחוק קובע כי הטלת תשלומים על דייר בשיעורים שלא פורשו בחוק מחייבים את הסכמתו).
- בעל דירה הסבור כי תשלומי ועד הבית שנקבעו על ידי הוועד גבוהים מדי, אינו יכול להימנע מתשלום.
- בעל דירה כזה יכול לנסות לשכנע את שאר בעלי הדירות להקטין את הוצאות האחזקה והשירותים בבניין, אך בעלי הדירות אינם חייבים לנהל את הבית המשותף בתקציב האפשרי הנמוך ביותר.
החובה לשלם
- כל בעל דירה בבניין חייב לשלם את תשלומי ועד הבית שנקבעו על ידי הוועד.
- בדירות מושכרות נקבעת חובת התשלום בהסכם בין הבעלים לשוכר, ובדרך כלל התשלומים לצורך האחזקה השוטפת מוטלים על השוכר. גם אם חובת התשלום היא על השוכר, בעלי הדירה הם האחראים לאכיפת החוזה מול השוכר.
- הסירוב לשלם תשלומים שנקבעו על ידי הוועד אסור על פי החוק. ועד הבית רשאי לתבוע בעל דירה שמסרב לשלם את תשלומי ועד הבית. למידע נוסף, ראו הגשת תביעה למפקח על רישום המקרקעין.
